מרתון בוסטון 2018


"הפנייה ל-Boylston St, היד הקפואה שולפת את הדגל מהכיס האחורי ומניפה אותו גבוה גבוה. 3:19 ש׳ מרגע שיצאנו מ-Hopkinton הקפואה לתחרות ה-Bad ass הזו, בתנאי מז״א קיצוניים עם real feel עמוק מתחת לאפס, רוחות פנים חזקות, לאחר שטיפסנו את הגבעות המפורסמות של Newton נותרה מתגברת אחרונה ומתוקה עד לקו הסיום. שיא הרגש."
"היא היתה שם, בסוף ה- Heartbreak Hill, ג'ניס אני נשבע!!" (דברים שהבטחתי לספר לנכדים על מרתון בוסטון 2018)
"נו ספר, אז איך היה?" השאלה שחוזרת ועולה ואני תוהה איך ניתן להסביר?
זהו סיכום תחרות ותו לא.הנסיון להעביר את התחושות, המחשבות, השייכות וההתנהגות כפי שנצרבו בתודעה בזמן המירוץ לא יציג את התמונה השלמה, זה יקרה רק לאחר עמידה על קו הזינוק והתמודדות עם כל האתגרים שהתחרות הנפלאה הזו מנפקת. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה נכון הדבר לגבי מרתון בוסטון ה-122 שחל ביום שני ה-"Patriots Day" 16 לאפריל 2018.
השורות הבאות הן בהחלט תמצית הדברים של המרתון שנרשם בדפי ההיסטוריה כאחד הקשים הזכורים עד היום.
(“It was a great day to see them out there and especially in the conditions, to me this is the worst conditions we've had in the marathon" Dick Hoyt) 
שנת האימונים לבוסטון:
לאחר הקריטריון שהושג במרתון וינה בשנה שעברה (זמן 3:10 ש'), מתבצע רישום זריז בספטמבר ואני בפנים.
כאשר שמך מופיע על הרשימה למרתון הכי מבוקש בעולם נופל האסימון.
בשלב זה ההכנות נכנסות לשלב מתקדם ואין כמו ישיבת צוות (חומוס זה בנֹהַל!!) עם צפריר גולן – המאמן ואני – קובעים יעדים, מבצעים התאמות ויוצאים לדרך.
האימונים הותאמו לתוואי התחרות (גבעות מתגלגלות) ממש כמו בבוסטון: שלל ריצות טמפו וארוכות בוצעו על הכרמל.
כלי נוסף ואחד הכלים המשמעותיים היו אימוני ה-Back-To-Back , ממש כמו בשנה שעברה עם רווח כפול:
קלומטרז' + התאוששות.
באימוני הפוגות וריצות הטמפו נשמרה יציבות סביב ה-3:45 דק\ק"מ ו-4 דק\ק"מ בהתאמה.
יעד משקל: 70 ק"ג.
Marathon Monday"  16.4 ,06:45" , דאון טאון בוסטון,  בוקר התחרות:

מזג אוויר מזג אוויר!!!
שיחת היום בכל פינה מרגע שנחתתי בבוסטון, כולם רק התעסקו בהפתעה שמחכה לנו ביום שני.
24 שעות לפני התחרות, תוך כדי הערכת מצב עם צפריר, הבנו יחד שתנאי מז"א ביום התחרות יהיו מורכבים, לפיכך, אין בכלל מצב לדבר על שיא אישי בתחרות הזו, המרתון הזה הופך מתחרות סביב ה-3 שעות לכזו שצריך פשוט לסיים.
מבעד לחלון הקדמי של מכוניתה של שרון, בקושי ניתן היה לראות אותו, הוא התקרב אלינו במהירות, כתם צהוב, זוהר ודפק בעצבנות על החלון: "גברתי, אני מבקש שתזיזי מיד את הרכב את תופסת לי את החנייה של רצי העילית!!".
אני יוצא אל הקור והגשם השוטף, הטמפרטורות באזור האפס. גם על השוטר ניכרו אותותיו של מזג האוויר הסוער.
שרון ואני נפרדים, ואני צועד אל עבר Colplay square למסור את תיק התחרות להפקדה.
בחוץ רוחות שמאיצות חזק מן הנמל, קור עז וגשם זלעפות. לא אשכח. ההלם מכה בך מיד.
ישנם רגעי מחשבה והרהורים שצפים, אך לא ספקות.
אנחנו פה, בבוסטון לעזאזל וזה הולך לקרות!!
אין כמו שיחה עם פרטנר לתחרות, אז אני "גונב" לי את מרטין, ממקסיקו,
פאק! אני חייב לשוחח עם מישהו הטירוף פה חוגג!!
עלייה זריזה לאוטובוסים הצהובים של B.A.A שיובילו אותנו בהמשך לקו הזינוק. בפנים סוג של מפלט  – כשעה נסיעה ל-Hopkinton – באוטובוס המלא דממה, שקט מוחלט. ההלם מהקור והמבטים המכונסים אומרים הכל.
"ידידי היקר מרטין, אנחנו נוסעים יחד לבית הספר בהופקינטון וזה הולך להיות אחד השיעורים שלא תשכח כל חייך".
מרטין מחייך ומסנן "אני פה היום רק לסיים בשום פנים ואופן לא לתוצאה!!".
יצאנו מבוסטון ואנחנו דוהרים ב-Highway לנקודת ההתחלה.
                                (Photo courtesy of : XAARLIN.COM)


הופקינטון 09:25, שעה להזנקה:
באוהל התחרות מתגודדים מאות רצים, רועדים מקור, צמודים לבייגלים וכוסות קפה חם.
קרח הצטבר ברחבה בחוץ מהשלג שירד לילה קודם, והתחושה הכללית היא של טמפרטורות נמוכות יותר מבוסטון, ברור שעפות כאן קלוריות על ימין ושמאל רק על שימור חום עניין שישפיע ויכריע 2300 רצים בשלבים המכריעים של התחרות. בשלב זה כולם בתחושה של לסיים את ההמתנה המיותרת הזו ולצאת לדרך.
מצטרפת אלינו לשיחה מקסיקנית נוספת,  כעת אני כבר משוחח עם שני מקסיקנים… (מאיר אריאל? יש פה רמז לבאות…?)
10:25 הזנקה וטקטיקת מירוץ – Wave 2 Coral 1

האנלוגיה הקרובה ביותר לריצת מרתון תהיה טיסת מכשירים (ציטוט של צפריר) ניתן לחשוב על נסיעה במהירות שיוט שהמטרה המרכזית היא להתמקם ב-mode ריצה יעיל וחסכוני אך יחד עם זאת בקצב תחרותי.
זוהי נקודה מאוד שברירית וחשוב לשמור עליה בצורה מדויקת שהרי אחרת, התחרות פשוט נגמרת לך בקילומטר ה-32.
אני מוזנק בקבוצה הקדמית ביותר בגל השני, יתרון משמעותי שמקנה לפחות בפתיחה, ריצה מרווחת ונקייה יותר.
עשרת הקילומטרים הראשונים הנם במגמת ירידה, אני מתכנן לשמור על ממוצע של 04:30-04:25 דק\ק"מ ולא להישרף, זוהי נקודת מפתח חשובה שעולה וחוזרת בכל הניתוחים של התחרויות בבוסטון.
עד המייל העשירי אסור ללחוץ על הגז ולהתנהל מאוד שמרני.
מבצע מדויק ונכנס לשלב השני.
הרוחות מתחזקות מאוד, בדיעבד הסתבר שהמהירויות נשקו בשלב זה ל-35 מייל לשעה.
אינני זוכר עוצמות כאלו גם בימי החורף הקשים בארץ,  אני מחליט לבצע דראפטינג מלא מאחורי רץ מאורוגוואי שנמצא על קצב מצוין, למעשה הוא חוסם את הרוח עבורי כמעט עד ניוטון.
 


הקילומטר ה-14 וברמקולים brown eyed girl של ואן מוריסון, פלאשבק לילדות בבית, תגידו, באיזה מרתון תשמעו את ואן מוריסון?
מעודד מהיציבות סביב קצב ה-4:25-4:30 (נמשך למעשה עד ניוטון) למרות התנאי הקשים, אני נערך לשליש האחרון והמשמעותי בתחרות, הנה הן מגיעות הגבעות המפורסמות של ניוטון.
לקראת המייל ה-18 ניתן להבחין בלא מעט רצים שנושרים החוצה מהתחרות!!הגשם מתחזק ומאוד לא פשוט לנהל ריצה בתנאים כאלה, המירוץ מתקרב לנקודה קריטית.
(Photo courtesy of : Paul Rutherford-USA TODAY Sports)

 Heartbreak Hill 
היא ממתינה לך שם, בניוטון, האחרונה מבין ארבעת הגבעות, בקילומטר ה-32 עם שיפוע של כ-3.5% עם הקהל הכי משוגע שראיתי בתחרויות.
הקהל הזה יקפיץ, יעיר וידאג שהפוקוס שלך יחזור להיות שוב על התחרות. הרבה וייב ואנרגיות ב-20 מייל.
בשלב זה, בעליות, הטקטיקה המנצחת היא להרים את הקאדנס ולעבוד עם צעדים מהירים מאוד, ממש כמו באימוני העליות למעשה לא הרגשתי שאני יורד במהירות, היא נשמרת על ממוצע של 4:30 דק/ק"מ גם פה.

Right on Hereford, Left on Boylston 



הירידה לבוסטון, ששת הקילומטרים האחרונים, הכל כואב, אין מקום לטעויות.
בשלבים האחרונים "צריך להתעלות" הוא ביקש.
זה היה הסיכום שלי עם צפריר, יש דברים שלא שוכחים, צריך להתעלות. ולא רק פה בשלבים האחרונים, בכלל.
מסביב שוב רצים שפורשים, אני מסתכל סביב ורואה רק מספרי חזה מהירים ממני, זה מעודד.
אני רואה את חותמת המייל ה-26 על הכביש מביטה אלי מתוך שלולית ענקית של מים.
ואז נזכרתי שהדגל איתי …


מידע תחרות: 
תודות!!
לתום, רז, דור, דליה ושרון שפתחו לי את ביתם הנפלא במהלך שבוע התחרות ואירחו אותי TOP , יש לכם מניות גדולות בהצלחה הזו!!!
לצפריר שליווה ועבד איתי לאורך תקופת ההכנה עד שעות להזנקה על הנכון והחשוב, יש לך תרומה גדולה אני מרגיש את ההתקדמות ודברים עובדים נכון.
לחברים הקרובים ולחבריי לקבוצה Tsaff&Go שהיו בקשר , עקבו שלחו מילה לפני ואחרי התחרות.
ומעל הכל לטלי והילדים שבלעדיהם כל המסע הזה פשוט לא היה קורה.



תגובות

רשומות פופולריות